top of page
פרופיל
תאריך הצטרפות: 7 במאי 2019
Posts (30)
1 בפבר׳ 2026 ∙ 2 min
כשאני זו שמחזיקה תקרת זכוכית מעל הראש
כשאנחנו שומעות את המושג “תקרת זכוכית”, רובנו חושבות על משהו חיצוני: מערכת, אנשים, נסיבות, חוקים. אבל לא פחות נפוצה, ולעיתים הרבה יותר משפיעה, היא תקרת הזכוכית שאנחנו בונות לעצמנו. זו לא תקרה דרמטית. היא לא מרגישה כמו מחסום. לרוב היא נראית כמו היגיון, אחריות, ניסיון חיים. תקרת זכוכית פנימית היא מערכת של גבולות שיצרנו כדי להגן על עצמנו. היא נועדה לשמור עלינו בטוחות, שייכות, מתפקדות. בשלב מסוים בחיים, היא הייתה פתרון חכם. אבל מה שהיה נכון פעם, לא תמיד מתאים למי שאנחנו היום. למה בכלל אנחנו יוצרות...
0
0
11 בינו׳ 2026 ∙ 2 min
זה גורל, או שיש כאן שיעור?
קחי רגע קטן לפני שאת ממשיכה לקרוא. לא כדי לענות נכון, אלא כדי להרגיש. כשמשהו חוזר בחיים שלך, קשר שמסתיים שוב באותו מקום, תחושת תקיעות בעבודה, עייפות רגשית שלא נעלמת, מה המחשבה הראשונה שעולה בך? “ככה זה, זה מה שנגזר עליי” או “יש כאן משהו שאני עוד לא לגמרי רואה” אם הנטייה הראשונה שלך היא להגיד שאין מה לעשות, כנראה שמשהו בך פוגש את החיים דרך מושג של גורל. אם עולה בך סקרנות, גם אם מלווה בעייפות או תסכול, אולי כבר יש שם הבנה שיש כאן שיעור. לא תמיד אנחנו שמות לב להבדל, אבל הוא משנה הכול. יש...
21
0
30 בדצמ׳ 2025 ∙ 1 min
למה כל כך קשה לנו להיות בחמלה כלפי עצמנו?
מחשבות על רוך, אחריות, והקול שמלווה אותנו מבפנים חמלה עצמית נשמעת כמו רעיון פשוט.להיות רכות יותר עם עצמנו, לא לשפוט, לא להלקות.ובכל זאת, עבור הרבה אנשים, היא מעוררת אי־נוחות כמעט מיידית. משהו בה מרגיש מסוכן.כאילו אם נרפה לרגע מהביקורת, נאבד כיוון.כאילו הרוך עלול להפוך לויתור,וההבנה תהפוך להצדקה. אולי זה מפני שרובנו למדנו שחמלה מופנית החוצה.כלפי מי שקשה לו, כלפי מי שטעה, כלפי מי שזקוק להכלה.כלפי עצמנו, לעומת זאת, פיתחנו מערכות אחרות לגמרי –ביקורת, דרישות, השוואות, קול פנימי שמכוון אותנו “להיות...
2
0
רינה לויט
אדמין
More actions
bottom of page



