אנחנו חיות בעולם שמקדש ידיעה וודאות. אנחנו בודקות, מחפשות, קוראות עוד משהו, מתייעצות, משוות. אנחנו רוצות לדעת מה יקרה. מתי זה יקרה. איך זה יקרה. ואם אפשר, לקבל תשובה כבר עכשיו. לכאורה זה נשמע הגיוני. הרי מי לא רוצה ודאות? אבל לפעמים אני תוהה אם אנחנו באמת רוצות לדעת. אם בגיל 20 היו מראים לך בדיוק איך ייראו חייך היום, היית רוצה לראות? אם בתחילתו של קשר משמעותי היו מגלים לך מראש את כל מה שעתיד לקרות בו, היית בוחרת להיכנס אליו? אם לפני שינוי גדול בחייך היו מציגים בפנייך את כל הקשיים,...

יש רגעים שבהם משהו מתחיל להשתנות בתוכנו עוד הרבה לפני שאנחנו יודעים להסביר אותו. פתאום יש עייפות שלא עוברת רק משינה. כאב שמופיע שוב ושוב בלי סיבה ברורה. חוסר שקט. ירידה באנרגיה. מחשבות שמתחילות לרוץ בלי הפסקה. תחושת כובד שלא תמיד קשורה למה שקורה "בחוץ". ולרוב, באופן מאוד אנושי, אנחנו מנסות לפתור את מה שהכי מורגש כרגע. אם הגוף כואב, נטפל בגוף. אם המחשבות מציפות, ננסה להרגיע אותן. אם אנחנו עייפות, ננסה לנוח יותר. אבל מה קורה אם מה שאנחנו מרגישות הוא רק חלק מתמונה גדולה יותר? אנחנו לא...

יש משהו כמעט אוטומטי בתוכנו שרוצה לסגור. להבין מה קרה, למצוא פתרון, לחזור לאיזון. זה חלק מהאופן שבו למדנו להתמודד עם החיים. כשמשהו נסדק, אנחנו מנסות לתקן. כשכואב, אנחנו מחפשות דרך להקל. כשמשהו לא עובד, אנחנו מנסות לשפר. אבל יש רגעים שבהם המנגנון הזה כבר לא עובד. לא כי אין פתרון, אלא כי משהו עמוק יותר מבקש מאיתנו לעצור. בשבועות האחרונים, בתוך מציאות שלא משאירה הרבה מקום להחזקה יציבה, הרבה מאיתנו פגשו סדקים. לא רק במציאות החיצונית, אלא גם בתודעה, בגוף, בתחושת הביטחון. ויש משהו מאוד מבלבל ברגעים...