אז מה הגבול שלך
רובנו שמענו על הביטוי תקרת זכוכית.
ויקיפדיה מלמדת אותנו "שזהו דימוי המשמש לתיאור מחסום בלתי נראה, ובכל זאת בלתי שביר שעוצר מיעוטים ונשים מעלייה לשלבים העליונים של הסולם החברתי, ללא קשר לכישורים או ההישגים שלהם".
אנחנו רגילים להשתמש במונח הזה כעל גבול שאחרים מציבים לאדם זה או אחר. זה כמו לדעת שיש בעבודה שלי תפקידי קידום, אבל הם לא רלוונטים לי.
האם תקרת הזכוכית היא אפקט, גבול חיצוני או שאני היא זו שמאמצת את ההגדרה החיצונית, הופכת אותה לפנימית ומאמינה בה עד שאני אפילו לא בוחנת את היכולות שלי ?
פעמים רבות אנחנו מאמצים נקודות מבט של אחרים, כדי להיות מסוגלים להתאים את עצמנו לעולם, להשתלב. זה קורה כשאנחנו מנסים להבין אחרים אינטלקטואלית או רגשית וזה בעצם מזיז אותנו, את התודעה שלנו, מבטל אותנו. זה קורה לנו בזוגיות, במערכות יחסים חברתיות, מקצועיות, בכל תחום.
המחיר הוא שאנחנו כבר לא יודעים לזהות מי אנחנו ומי האחר ומאבדים קשר להוויה שלנו, לייעוד ולנקודות המבט שלנו בעולם הזה.
כשאני "קונה" את נקודת המבט שאני לא באמת יכולה הכל, שלא הכל פתוח בשבילי, נוצרת תקרת הזכוכית- המחסום שהופך לסמוי ולא מאפשר לי לגדול, לנוע, להתנסות. כשאני מאמינה שלא הכל אפשרי מתחילות להיווצר במציאות שלי התנסויות, מעין "הוכחות" שאכן לא הכל פתוח: אדם מציב לי גבול, אני לא מתקבלת ללימודים, לעבודה, האדם שאני רציתי לא בוחר בי ועוד.
כך אני מבססת עוד ועוד את הידיעה שעם כל הכבוד, יש גבול.
אז מתי החלטתי שיש גבולות ליכולות ולהתפתחות שלי ?
מתי החלטתי שאני רק מה שהחברה, הסביבה מאפשרי לי להיות ?
מתי קניתי את האמונה שלרצות, לשאוף, לבקש זה מיותר, כי לכל אחד יש את מכסת המזל, השפע, האהבה, הבריאות שלו ולא ניתן להרחיבו? ואפילו אם אבקש מעבר לכך אסתכן בלאבד את מה שיש לי ?
מניחה שקשה להניח על זה את האצבע, אבל בוודאי שלא מאוחר לשנות. התקרה הזו בתודעה ש ל י ומה ששלי, אני יכולה לפתוח מחדש. ואם היא רק מזכוכית, אני גם יכולה לנפץ בהנאה.
אז אם בא גם לך להרחיב את האפשרויות, לדעת שאין גבול מעבר לזה שנבחר בו אני מזמינה לתרגל את השאלות הבאות כשאלות פתוחות לייקום ולעצמי. לא לחפש תשובה, רק לתת לאנרגיה שלה להיווצר בחיי.
* מה אם במקום כל מה ששפטתי כבלתי אפשרי עבורי, אשאל את עצמי מה יאפשר לי את ההשראה והמרחב להיות כל מה שמתאים ומדוייק לי?
* מה שפטתי בעצמי לכל כך שגוי בלהיות אני שמחייב אותי להסתיר את עצמי, הכוחות והכישורים שלי ובעמדת חיקוי של האחר סביבי?
* איזו תרומה אני יכולה להיות ולקבל פה היום?
* מה באמת אפשרי במצב, בקשר, במקום הזה שאני אפילו לא מעלה על דעתי?
* מה נפתח בכל רגע בחיי, שאם רק אתן לו מקום ומרחב יישנה את חיי, יעצים, יירגש, יפתח אינסוף אפשרויות?
