זכרי פעימות זה לבבך

בֵּין חוֹמוֹת פְּנִימִיּוֹת שֶׁל בְּדִידוּת מוֹצֵאת אֶת עַצְמֵךְ חֲנוּקָה.

בּוֹהָה בַּדְּמוּת בַּמַּרְאָה- מַכִּירָה, אוֹהֶבֶת וּבְכָל זֹאת זָרָה.

אֵיךְ הִגַּעְתְּ שׁוּב לְכָאן הִיא שׁוֹאֶלֶת, אֵיפֹה טָעִית בַּפְּנִיָּה?

מָה לֹא רָצִית לְפַעֲנֵחַ,

מָה לֹא הִסְכַּמְתְּ לְשַׁנּוֹת,

מָה פָּתַחְתְּ וְלֹא סָגַרְתְּ אַחֲרַיִךְ

שֶׁהִשְׁאִיר בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אוֹתָךְ בֵּין טִפּוֹת.

מְפַחֶדֶת בְּתוֹכֵךְ לְהוֹדוֹת בָּאֱמֶת,

מְפַחֶדֶת לִטְעוֹת שׁוּב בַּחוֹל.

מְפַחֶדֶת לָגַעַת בְּפֶצַע שֶׁאוּלַי לֹא בֶּאֱמֶת הִגְלִיד,

מְפַחֶדֶת שֶׁאֵין שָׁם תִּקְווֹת.

וּבֵין קִירוֹת הַבְּדִידוּת נֶאֱלָם גַּם צְלִילָה שֶׁל שְׁפִיּוּת.

בֵּין קִירוֹת הַבְּדִידוּת הַקֹּר מְסַנְוֵר, מְעַרְעֵר יְדִיעוֹת פְּנִימִיּוֹת-

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּצְעֲדִי כָּאן לְבַד,

שֶׁבּוֹעֶרֶת בָּךְ אֵשׁ הַתָּמִיד,

שֶׁאוֹר וַאֲבוּקָה אַתְּ לֹא רַק לְעַצְמֵךְ,

שֶׁמֵּעֵבֶר לְזֶה הַשִּׁעוּר יֵשׁ אֶת כָּל שֶׁכְּבָר עָתִיד.

אָז הָרִימִי מַבַּט וּדְעִי, כִּי הַגֶּשֶׁר מוּלֵךְ וְלָךְ רַק נוֹתַר לַחֲצוֹת.

זִכְרִי פְּעִימוֹת זֶה לְבָבֵךְ, כִּי אַמִּיץ הוּא, כִּי אַמִּיץ הוּא לִחְיוֹת כָּאן צְלִילֵי נִשְׁמָתֵךְ.