כשהגוף מגיב עוד לפני שהבנתי מה "עובר" עלי

יש רגעים שבהם משהו מתחיל להשתנות בתוכנו עוד הרבה לפני שאנחנו יודעים להסביר אותו.

פתאום יש עייפות שלא עוברת רק משינה.

כאב שמופיע שוב ושוב בלי סיבה ברורה.

חוסר שקט.

ירידה באנרגיה.

מחשבות שמתחילות לרוץ בלי הפסקה.

תחושת כובד שלא תמיד קשורה למה שקורה "בחוץ".

ולרוב, באופן מאוד אנושי, אנחנו מנסות לפתור את מה שהכי מורגש כרגע.

אם הגוף כואב, נטפל בגוף.

אם המחשבות מציפות, ננסה להרגיע אותן.

אם אנחנו עייפות, ננסה לנוח יותר.

אבל מה קורה אם מה שאנחנו מרגישות הוא רק חלק מתמונה גדולה יותר?

אנחנו לא פועלות כחלקים נפרדים

כל יום בקליניקה מלמד אותי שהמערכת האנושית שלנו פועלת כרשת של קשרים:

הגוף משפיע על המחשבות.

המחשבות משפיעות על מערכת העצבים.

מחשבה מעוררת רגש והפוך בכזו מהירות שאני לא אשים לב ורגשות שלא קיבלו מקום יכולים להופיע דרך עייפות, כיווץ או חוסר שקט.

ועומס פיזי מתמשך יכול להשפיע גם על מצב הרוח, הרגישות והיכולת שלנו להתמודד.

כלומר, לפעמים הסימפטום מופיע במקום אחד,

אבל התנועה התחילה במקום אחר לגמרי.

וזה בדיוק מה שהופך את ההקשבה הפנימית לכל כך מורכבת, וגם כל כך חשובה.

למה זה רלוונטי כמעט לכולנו?

כי רובנו מתנהלות במצב של תגובה מתמדת.

אנחנו ממשיכות לתפקד גם כשהמערכת מאותתת שהיא כבר עמוסה.

מתרגלות להתעלם מעייפות.

מקטינות רגשות.

נושמות שטחי.

מחזיקות הרבה יותר ממה שהגוף באמת מסוגל לשאת לאורך זמן.

ולאט לאט מתחיל להיווצר נתק.

יש מי שחיה בעיקר דרך הראש והמחשבות, אבל כמעט לא מרגישה את הגוף שלה.

יש מי שמטפלת בגוף בצורה מדויקת, אבל חיה בתוך סטרס מחשבתי בלתי פוסק.

יש מי שסופגת אנרגיה של אחרים בלי להבין למה היא מסיימת את היום מרוקנת.

ויש מי שכלפי חוץ "מתפקדת כרגיל", אבל בפנים המערכת כבר מותשת.

לא תמיד נדע מיד מה המקור למה שאנחנו מרגישות.

אבל עצם ההבנה שיש קשר בין הרבדים השונים שבתוכנו כבר משנה משהו.

כי במקום לשאול רק:

"מה הבעיה שלי?"

אפשר להתחיל לשאול:

מה משפיע עליי לאחרונה?

מה המערכת שלי מנסה לספר לי?

איזה חלק בתוכי מגיב ראשון בדרך כלל?

ומה קורה אחר כך לשאר החלקים?

ללמוד את השפה האישית של המערכת שלנו

ככל שאנחנו לומדות לזהות את שרשרת ההשפעה האישית שלנו,

נוצרת יותר אפשרות לבחור איך לפגוש את עצמנו.

לא מתוך פחד.

לא מתוך ניסיון "לתקן" כל תחושה מיד.

אלא מתוך הקשבה.

כי לפעמים שינוי קטן במקום אחד במערכת, משפיע על הכול.

לא להילחם במה שעולה

אני חושבת שאחד הדברים הכי משמעותיים בתהליך כזה, הוא להבין שלא כל תחושה היא תקלה.

לפעמים כאב הוא לא אויב.

עייפות היא לא חולשה.

ורגש שמציף אותנו לא בהכרח אומר שמשהו "לא בסדר".

לפעמים אלה פשוט דרכים שונות שבהן המערכת שלנו מנסה לבקש תשומת לב, איזון או שינוי.

והרבה פעמים, עוד לפני שמגיע פתרון,

מגיעה הקלה דווקא מהרגע שבו אנחנו מפסיקות להילחם במה שאנחנו מרגישות.

הניוזלטר של חודש יוני 26 הוא הזמנה להתבוננות בדיוק במקום הזה.

במערכת הקשרים שבין הגוף, המחשבות, הרגש והאנרגיה שלנו, דרך דף עבודה, מדיטציה ותהליך עם קלף החודש.

הוא מחכה לך ממש כאן- https://bit.ly/4uxs8N8