איפה אני מרגישה שייכת, באמת שייכת?

על שייכות פנימית, בית, והיכולת להישאר אני

שייכות היא מילה פשוטה לכאורה.

כולנו שייכות למשהו: משפחה, קהילה, עבודה, חברים.

אבל אם עוצרים רגע ושואלים בכנות: איפה אני מרגישה שייכת באמת. לא תמיד יש תשובה מיידית.

לפעמים אנחנו בתוך קשר, בתוך קבוצה, בתוך מסגרת, ועדיין מרגישות קצת בחוץ.

ולפעמים דווקא לבד, בשקט, יש תחושה של בית.

שייכות, לתחושתי היא לא רק עניין של השתייכות חיצונית, אלא של היכולת להישאר מחוברות לעצמנו גם בנוכחות אחרים.

החגים, המפגשים, הקהילתיות שמאפיינת את התקופה הזו בשנה, מעוררים לעיתים קרובות את השאלה הזו מחדש. לא מתוך משבר, אלא מתוך רגישות:

עד כמה אני מרגישה בנוח להיות מי שאני,

ואיפה אני מתאימה את עצמי כדי להרגיש שייכת.

המאמר הזה נכתב כהזמנה להתבוננות עדינה בשאלה הזו. לא דרך תשובות מוכנות, אלא דרך הקשבה פנימית.

בלינק המצורף תמצאי דף עבודה לכתיבה אינטואיטיבית שמאפשרת לזהות איפה יש תחושת בית, ואיפה השייכות עדיין מבקשת מקום. ודמיון מודרך שמזמין לפגוש מרחב עמוק יותר של שייכות —כזה שלא תלוי בהסכמה חיצונית, אלא נוכח בתוכנו.

➡️ להעמקה דרך כתיבה ודמיון מודרך לחצי על הלינק- https://bit.ly/3Kv85wB